אוסף הרגעים שלי הוא אני. רגעים שמוטבעים בגופי, כמו קעקועים שרק אני רואה.

​

רגעים שגיבשו את מחשבותיי, עיצבו את הנראות והמעשים שלי.

רגעים בהם אמרתי, כך אני רוצה לחיות.

המון רגעים בהם הרגעתי את עצמי באמונה, שפעם אוכל להרשות לי לשנות אותם.

רגעים שהגורל התערב בחיי, לפעמים כנס – בהם הפכתי לאימא, סבתא ולפעמים ככאב נוראי – בלתי נתפס, של אבדן היקר ביותר.

​

בבלוג זה, אני מקווה להרשות לעצמי, להסתייג מרגעים שלא הולמים את חיי היום. להיזכר ברגעים מהעבר, כי "פעם" זה עכשיו והעתיד שלי הוא ההווה.

יש דברים שאני רוצה לעשות והזמן הוא הרכוש היחיד שהוא רק שלי – קופת הפנסיה שלי.

רגעים שיהפכו ליצירות של אותיות, מילים, צבעים וחומרים מעולמי.

 

מקווה שהבלוג יאחד אנשים שיחליטו, שפעם זה עכשיו, שהעתיד הוא הווה.