אולי, אולי לא

בוקר יום שישי - הגיל השלישי, מה עושים?

אמנם כבר ביקרתי בתערוכה של אי וייויי, אמן שאני עוקבת אחריו שנים, אבל שמחה להצטרף שוב.

האמן והאקטיביסט, אי וייויי יליד 1957, עדיין בועט וחזק.

ב - 1981 עזב את סין לארה"ב.

ב - 1993 חזר לסין, לסעוד את אביו החולה.

קיר ועליו תמונות של אצבע משולשת...

ב - 2006 פתח בלוג פופולרי בנושאים פוליטיים, אסתטיים וחברתיים.

עבודותיו עצומות, במבט שני היופי מתגלה כמורכב ופחות נעים.

הוא עוסק בתנאי עבודה וייצור, מחיקת המסורת בשם הפיתוח המואץ, צנזורה, הגירה, פליטות וכמובן בהיסטוריה הסינית הקרובה והרחוקה.

את הבלוג שלו - "הפסל החברתי הגדול בעולם", הוא מנצל לגייס המונים לטובת שקיפות וחופש המידע.

ב -2011 אי וייויי נעצר, נכלא בלי משפט. האשימו אותו בהעלמות מס ודרשו שיפרע את חובו בתוך 15 יום.

בזכות נוכחותו ברשת וניצול כוחו של האינטרנט, לאחר 10 ימים נאספו תרומות בסך 1.3 מיליון דולר.

איי הפך שטרות -חוב, עליהם מופיעות המילים 'שווין', 'צדק', הגינות, או חופש ביטוי, לטפט.

סכום התרומה מצוין בבולים צבעוניים ופרטי התורמים בכתב קליגרפי.

העצים מורכבים מחלקי עצים מתים, שחוברו בשיטה המסורתית של שגם ומגרעת. בנקודות החיבור, הוסיף אומים וברגים שמדגישים את הטבעי-מלאכותי, צמיחה-קמילה.

העבודות בתערוכה נוצרו על פני כמה עשורים - בכולן הוא מבקש לפתוח את חוש הביקורת, להטיל ספק ולא לקבל דבר כמובן מאליו.

האם מה שמספרים לנו נכון? האם מה שאנחנו רואים אמיתי?

"אולי, אולי לא..."

בפעם שעברה, נפעמת כל כך הייתי, ששכחתי לצלם, הנצחתי בנשמה.

הפעם צילמתי ולבסוף גם התכתבתי בעבודה משלי.

עטפתי בגרביון שחור, נשי? אולי.

כפתורים, לאורך הדרך, לכפתר אותנו.

כמו סרטנים, מתחפרות בשעת סכנה,

אבל יוצאות להאזין לניגון, תקווה? אולי לא.

בסוף הדרך, חומה, פרחים מציעים - מכופתרים.

לטפס? להרוס? לפתוח פתח?

שם, מעבר, זה אחרת?

"אולי, אולי לא".